רומניה, יקירתי!

מירי
אז גם אנחנו, כמו חלק גדול מעם ישראל, נסענו לחו"ל בחגים. רק שאנחנו נסענו לטיול מסיבות חצי בירוקרטיות (הוצאת דרכון בשבילי) וחציו היה מיועד להיות טיול שורשים בשבילי ודרך להראות לאבי, בעלי, את מקום הולדתי, שבו הוא מעולם לא ביקר.
הפעם הקודמת שהייתי ברומניה הייתה ב – 2001, והזכרונות שלי ממנה היו שנויים במחלוקת. זכרתי בוקרשט מלאה בבניינים שבנייתם לא הסתיימה, אבל גם לא התמשכה, מעין רוחות רפאים של בניינים, זכרתי עוני יחסי וזכרתי אנשים קודרים ואפורים. חלקים אחרים של המדינה, ההריים בעיקר, זכרתי לטובה בשל הנופים היפים והאויר הנפלא בהם. עוד זכרתי את האוכל הרומני הנפלא, שאני כל כך אוהבת – למשל Supa de Perisoare (מרק כדורי בשר חמצמץ ונפלא), Cordon Bleu (מעין שניצל שממרכזו נשפכת לבה נפלאה של קשקבל. יש גם בארץ גרסא של מאכל זה, רק ממולא בחזה אווז) וכמובן Cascaval Pane (גבינת קשקבל מטוגנת), ובל נשכח את ה – Papanasi הנהדרים, המוגשים עטופים ביוגורט וריבה (מעין סופגניות).
פרוסת קוזונאק (עוגת שמרים רומנית נהדרת, שכל כך התגעגעתי אליה). קנינו את העוגה בסופר שנקרא Real, זו תוצרת עצמית שלהם, והטעם שלה נפלא - כמעט זהה לזה שסבתא שלי הייתה מכינה. מומלץ בחום!
פרוסת קוזונאק (עוגת שמרים רומנית נהדרת, שכל כך התגעגעתי אליה). קנינו את העוגה בסופר שנקרא Real, זו תוצרת עצמית שלהם, והטעם שלה נפלא – כמעט זהה לזה שסבתא שלי הייתה מכינה. מומלץ בחום!

אמרתי לאבי לפני הנסיעה "מאמי, תתכונן לטעום אוכל נפלא", והוא באמת האמין לזה, שהרי הוא משוגע על האוכל שאמא שלי מכינה – חלק ממנו בישול רומני מסורתי. בפועל, כשהגענו, ראינו שחלק גדול מהמנות הזכורות לי כל כך לטובה מילדותי, הכילו בשר לבן, שאבי לא אוכל. בדיעבד הוא הכתיר את רומניה כ"ארץ השניצלים", ואכן אכלנו שם כמה שניצלים נהדרים, על אחד מהם עוד יסופר כאן באחד הפוסטים הקרובים. וכמו כל טיול שלנו, שבמתכוון או שלא, סובב ברובו סביב אוכל, כך קרה גם במקרה שלנו. אז למי מכם שמתכנן לנסוע לשם בקרוב, הנה הדברים כפי שאנחנו חווינו אותם.

בחור מחבל ארץ בשם Ardeal מכין בשר כבש לצלייה בשוק הלחם (מסתבר שבשוק לחם יש עוד דברים מלבד לחם)
בחור מחבל ארץ בשם Ardeal מכין בשר כבש לצלייה בשוק הלחם (מסתבר שבשוק לחם יש עוד דברים מלבד לחם)

הדבר הראשון שעליו הסתכלתי כמובן הוא מסעדות רומניות אסליות. למעשה, רוב המסעדות ברומניה הן כאלה, מלבד ניצנים שראינו פה ושם בבוקרשט, של מסעדות עם מטבחים עממיים – שתי איטלקיות וסינית אחת. מסעדה נפלאה שפקדנו כמה פעמים היא  "La Mama", שבתרגום חופשי אומר "אצל אמא". יש מגוון סניפים לרשת הזו, וכל מה שאכלנו שם היה מצוין. מומלץ במיוחד הלחם השחור שלהם (בתמונה), מרק כדורי הבשר החמצמץ המוזכר מעלה (לאלה מכם שאוכלים בשר לבן) ושניצל נהדר כפרי – בציפוי פתיתי תירס. זוהי מסעדה מאוד פופולרית גם בקרב מקומיים, בשל המחירים הסבירים והמנות הגדולות. אוכל גורמה לא תמצאו כאן, אבל אוכל מסורתי רומני טעים – בהחלט כן!

הלחם ב - La Mama
הלחם ב – La Mama

מסעדה נוספת שלא יכולתי כבר לחכות להגיע אליה היא "Carul cu Bere", מסעדה הממוקמת בבניין גותי עתיק ויפהפה, שפתוחה כבר 129 שנה. זכרתי אותה מאוד לטובה מילדותי, בפועל מצאנו בה סלט חצילים רומני נפלא, ממליגה המוגשת עם שמנת, יוגורט וגבינה נהדרת (זו הפעם השניה שאבי ניסה לטעום ולאהוב ממליגה. החלק של ה"לטעום" צלח, הבעיה התעוררה, שוב, בחלק של ה"לאהוב"). מעבר לזה המנות היו בינוניות למדי, וזה כולל פלטת בשרי כבש שנשמעה מאוד מבטיחה ולא הצליחה ממש לקיים. אבל האכזבה האמיתית שלי מבחינה קולינרית בטיול הזה הייתה הגילוי שאני כבר לא אוהבת (בכלל) קבב רומני. הוא הרגיש לי פשוט מלוח מדי בשני המקומות בהם טעמתי אותו. אגב, מחירי הקבב ברומניה זה דבר מצחיק, עולים משהו כמו 5 ש"ח ליחידה.

לזניית בקר נהדרת שאכלנו במסעדת Lombardi בברשוב, המומלצת מאוד!
לזניית בקר נהדרת שאכלנו במסעדת Lombardi בברשוב, המומלצת מאוד!

הדבר השני שעניין אותי (אחרי מסעדות רומניות טובות) היה מה מצב הפטיסרי שם. כשעזבנו את רומניה בשנת 1989, היא לא הייתה משופעת בהרבה דברים, אבל פטיסרי מעודכן ונפלא בהחלט היה שם. באופן כללי אפשר לומר שעולם הקונדיטוריה שם עדיין מעודכן – ביחס לשנות התשעים… בבוקרשט אמנם מצאנו רשת מצוינת בשם French Bakery, המגישה מאפים מצוינים. אכלנו שם קרואסון חמאה נהדר וגם מאפין שוקולד צ'יפס רך, אורירי ועשיר בטעמו. עוד המון מוצרים שם נראו נפלא, אבל מה לעשות שהמקום בקיבתנו מוגבל כל כך? 🙂
מעבר לרשת הזו, מצאתי קונדיטוריות באותו מצב שהשארתי אותן פעם – חלונות ראווה מלאים בסברינות (מי אמר אייטיז?), עוגות טורט עתירות שכבות וקרם לבן, עוגות היער השחור ועוד כהנה וכהנה פניני עבר, שלא הכי מדברים אלי, אם נהיה כנים.

שני להיטים שגילינו מבחינת אוכל רחוב (האמת אחד גילינו, את השני הכרתי מזמן) היו רשת Fornetti ואשנבים קטנים לממכר סופגניות. כבר ביום הראשון שלנו שם ראינו תורים קטנים משתרכים מול האשנבים הקטנים בסניפי רשת Fornetti (מה יש לרומנים עם אשנבים קטנים?), ולא הבנו על מה כל המהומה. אבל איך אומר השיר של שריל קרואו? "If it makes you happy, it can't be that bad", אז החלטנו לנסות. אני חייבת לומר שהבורקסים הקטנים במילויים השונים שם, לוקחים בהליכה כל בורקס מעולה שאכלתי בארץ. כן, כולל את זה של פנסו בשוק לוינסקי! מאז, בכל פעם שעברנו ליד סניף שלהם לא יכולנו להחזיק את עצמנו מלקנות…
הסופגניות הרומניות הנהדרות זה משהו שאני זוכרת עוד מימי ילדותי, כשהייתי הולכת עם סבא שלי לשוק ותמיד היינו עוצרים בדרך, וקונים לי אחת ישר מהשמן. אז גם בימינו אנו ישנם עדיין המקומות לממכר סופגניות דרך אשנב קטן ברחוב, עם יותר סוגי מילויים מאשר היו פעם, ועדיין נפלאות בטעמן כתמיד.

מבחינת הקפה ברומניה, נחלנו אכזבה קלה. בניגוד למדינות אירופאיות אחרות כמו איטליה, צרפת וספרד, שבהן לא היה מקום אחד עם אספרסו מאכזב, ברומניה רוב התערובות אכזבו. דווקא באחד הימים הראשונים שתינו קפה נפלא ב"Geisha Cafe", בית קפה חמוד המעוצב בסגנון יפני. מאז ניסינו לשווא לשחזר את ההצלחה.

גלידריות – כמעט ולא ראיתי גלידריות ברומניה. בברשוב, עיר מקסימה אגב (לפחות החלק העתיק בה) , אכלתי גלידה נפלאה, שהמחיר שלה היה די גבוה יחסית לרומניה (13 ש"ח לכדור) – לשם השוואה אכלנו שניה לפני כן שניצל וצ'יפס עם לחם וסלט ב – 18 ש"ח. עם זאת, היא מאוד מומלצת כי הייתה נפלאה בטעמה. הגלידריה ממוקמת ליד הכניסה השחורה ב – Piata Sfatului.

אבי ואני בבוקרשט
אבי ואני בבוקרשט

את היום האחרון שלנו שם בילינו בביתה של חברה של אמא שלי. שתינו קפה של בוקר וראינו טלויזיה, ופתאום ראינו שבפארק קרוב יש שוק לחם. הרי לא הגיוני שלא נלך! שמנו פעמינו לשם ואיזה כיף שעשינו את זה! מבחר דוכנים שמכרו סוגים שונים של לחם מילאו את המקום, ואפילו היו שם עמדות שבהן נשים הכינו לחם במקום. היה דוכן אחד שבו היה התור הכי ארוך, וזה כמובן גרם לי לחשוב ששם אני אשיג את הלחם הכי טעים. עמדתי 5 דקות בתור, שהתקדם מהר באופן מפתיע, וקניתי לנו לחם מלא נפלא פשוט. והמחיר? כמו שלחם מלא צריך לעלות – 6 ש"ח (ולא 16 כמו בארץ). תענוג צרוף!

אם בא לכם לראות תמונות נהדרות נוספות מהטיול, תוכלו למצוא אותן בבלוג של אבי. הוא כבר כתב פוסט אחד על צילומי רחוב ברומניה, ומתוכננים עוד 1-2 פוסטים נוספים.

ברומניה אכלנו את הקיורטוש הראשון שלנו. ואי, כמה שזה טעים!
ברומניה אכלנו את הקיורטוש הראשון שלנו. ואי, כמה שזה טעים!

אה, ודבר אחרון באמת, אני יודעת שכבר כתבתי המון, אבל אני לא יכולה שלא לספר לכם את זה – אתמול התחלתי קורס קונדיטוריה מקצועי! השעור הראשון היה מאוד תיאורטי אבל כל כך מעניין – למדנו על סוכר, על חומרים מקרישים ומסמיכים ועל וניל – מי חשב אי פעם שמערכת שעות יכול להיראות כל כך טוב?!

עוגת גבינה רומנית - המתכון למטה
עוגת גבינה רומנית – המתכון למטה

ונקנח בעוגת גבינה רומנית מסורתית, עם שכבת בצק בתחתית, תערובת גבינה לימונית נהדרת במרכז, ועוד שכבה מאותו בצק מלמעלה. עוגה שמכינים את כולה עם כף עץ, לא צריך שום מיקסר או מעבד מזון – הכל בידיים. הכנתי את העוגה לכבוד ביקור של חברים טובים מאוד שלנו – גיא וליסה, שהיה להם חשק לעוגת גבינה ואני הייתי עדיין בנוסטלגיה שהשרתה עלי רומניה, כך שבחרתי להכין אותה. עוגה באמת קלה להכנה (אפילו אין טיפים השבוע), ומצוינת בטעמה.

אפילו הצלחת שהיא מונחת עליה נקנתה ברומניה 🙂

עוגת גבינה רומנית / מתכון מאתר מתכונים רומני
עבור תבנית מלבנית בגודל 20 על 30 ס"מ

רכיבים:
לבצק:
7 כפות חלב
7 כפות שמן
6 כפות סוכר
1 ביצה
1 כפית שטוחה סודה לשתיה
350 גר' (2 וחצי כוסות) קמח

למלית:
2 חבילות (500 גר') גבינת "טוב טעם" של טרה
2 ביצים
200 גר' (2 שקיות) אבקת סוכר
80 גר' חמאה
2 כפות שטוחות סולת
2 שקיות סוכר וניל
קליפה מגוררת מלימון אחד
100 גר' צימוקים (אופציונאלי. צימוקים בהירים ילכו כאן נהדר)

אופן ההכנה:
1. מכינים את הבצק: בסיר קטן מחממים חלב, שמן וסוכר. כאשר מתחיל לרתוח, מסירים מהאש ומצננים מעט, עד שהתערובת פושרת.
2. מעבירים לקערה ומוסיפים בסדר הזה את הביצה, הסודה לשתיה ובסוף את הקמח, ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד.
3. מחלקים את הבצק לשני חלקים. מרדדים את שניהם על משטח מקומח למלבן בגודל התבנית (חלק אחד ישמש לתחתית והשני לכיסוי העוגה). אל חשש, זהו בצק נוח מאוד לעבודה ולרידוד.
4. מניחים את אחד החלקים על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
5. מחממים תנור ל – 180 מעלות צלזיוס (אני אופה בתכנית רגילה, ללא טורבו)
6. מכינים את המלית: ממיסים את החמאה, ומצננים כרבע שעה, עד שהיא פושרת.
7. מוסיפים את כל שאר חומרי המלית לחמאה המומסת ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
8. מפזרים את המלית על תחתית הבצק באופן אחיד.
9. מחוררים את החלק העליון של הבצק עם מזלג לכל אורכו, ומניחים אותו מעל המלית.
10. מכניסים לתנור ואופים כ – 35 דקות, או עד אשר החלק העליון של העוגה מזהיב.
11. מצננים, זורים אבקת סוכר ומגישים.

 אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור בעכבר העיר און-ליין, במדור האוכל.

13 תגובות

  • מיכליקה

    24 באוקטובר 2008 at 4:19

    החברה הכי טובה שלי, המכונה פיוסינה עלתה מרומניה ב89' גם. אנחנו נורא אוהבות לאכול יחד וכל דבר שהוא רומני אנחנו מתמוגגות עליו והפיוסינה אומרת תמיד: "זה כל כך רומני!". לפני שזה היה קול ישבנו יחד ב"מעיין הבירה" על רגל קרושה וקבאב והיינו היחידות בנות העשרים (וארבע) שם. אבל סבתא שלי מכינה קבאב טוב יותר!

  • יוסי

    24 באוקטובר 2008 at 8:50

    היי מירי
    זה נשמע כל כך כיף וטעים.
    כבולגרי, קוזונאק קיים גם אצלנו..איזה כיף.

    אני הייתי ביון בחג וזה בהחלט היה מסע קולינרי מעניין..
    🙂
    אבל עכשיו נגמרו החגים וחוזרים לחיות נורמלי.
    תודה על זה שעשית אותי רעב בשעה כל כך מוקדמת של היום..
    יוסי

  • bigjack

    24 באוקטובר 2008 at 16:03

    איזה יופי של תמונות מגרות
    תודה על השיתוף והמתכון הנהדר.

  • טל

    25 באוקטובר 2008 at 16:19

    נראה שעשיתם חיים ובהחלט האווירה עוברת בתמונות. הקיורטוש נראה ממש טעים. מה יש בפנים? עושים אותו על גחלים?
    אני כל כך צריך חופשה בחו"ל… אולי אחרי שאשתי תחזור מהנסיעה שלה, ואז אני אחזור מהנסיעה שלי ניסע גם לאיזו חופשת אוכל טובה באיטליה.

  • אני

    25 באוקטובר 2008 at 17:08

    יופי של תמונות
    ארץ ואוכל
    תודה לך.

  • אפרת

    25 בדצמבר 2008 at 21:21

    הכנתי אתמול את עוגת הגבינה (בלי צימוקים)
    יצא טעים והיא קיבלה גם מחמאות מהמשפחה:)

    תודה. אחלה בלוג, הצילומים ממש יפים והכל נראה מעולה!

  • רויטל

    3 בפברואר 2009 at 15:08

    הי,
    כתבה מאוד יפה ותמונות מעוררות תאבון.
    לצערי, אני גרה ברומניה ואני אכלתי פה בהמון מסעדות- חלקן טובות ורובן ממש לא טעימות.
    האוכל ברומניה משעמם, לא מתובל, לא מיוחד (להבדיל למשל מאיטליה שם התמוגגתי מהאוכל).
    הקפה מזעזע, ורק העוגות והמאפים מצילים את המצב- יש המון מקומות עם קינוחים טובים.
    כדאי לנסות את הקריוטוש- מאפה עגול וחלול (שאף הצגתם תמונה שלו).
    לגבי הבורקסים – נכון, הם טעימים ומאוד מומלצים- יש עוד רשת גדולה שיש לה סניפים בכל מקום.
    הגבינות ברומניה מצויינות.גם הלחמים טעימים בכל מקום.
    בכל אופן, המטבח הרומני שברומניה צריך להתעדכן ולהשתדרג- אולי כדאי שיתעדכן מהמטבח הרומני היהודי שהוא טעים ועשיר מאוד.

  • מיטל

    24 באפריל 2009 at 12:22

    סבתא שלי ז"ל -במקור מטרנסילבניה- היתה עושה את העוגה הזאת…ראתי אותה עכשיו אצלך ואת הקרטש…והזיכרונות עלו עם הדמעה בזווית העין תודה.

  • רבקה

    9 באוגוסט 2009 at 17:17

    שלום
    אני מבוקובינה ומחפשת מלאי שאימי ז"ל היתה עושה הוא לא היה מאוד מתוק ןעם שמיר
    כמו כן בעלי מטרנסילבניה והוא מחפש מתכון לפטריות עם שמנת

    תודה

    ricafel44@gmail.com

  • ענת

    19 בפברואר 2010 at 11:14

    מירי ואבי שלום,

    האתר מקסים, גם בכתיבה ובצילומים.
    עוד לא יצא לי מספיק להתנסות בעשייה עדיין (כעת לפני הבראוניס, טבילה ראשונה…)
    ולא רק באוכל, אלא גם בפוסטים של הטיולים (בעיקר כש"תקועים" עם שני ילדים קטנים מדי ובעיקר תקציב זעום).

    בכל מקרה, טעם החיים!

    סופ"ש נעים!
    ענת

  • רבקה

    9 באוקטובר 2010 at 13:23

    מבקשת מתכון של קוכן שזה עוגת שמרים של אמא
    תודה

  • דיאנה

    17 בנובמבר 2011 at 16:23

    אהבתי את המתכון , בכיתה שלי היה צריך להביא מתכון ממדינה ואני בחרתי ברומניה ואני בחרתי במתכון הזה ואני צריכה איזו אגדה רומנית על עוגה / גבינה/ עוגת גבינה/ וביכלל דברים קשורים תודה מראש !

  • אלקה בוזגלו

    6 בינואר 2012 at 17:38

    הכנתי את עוגת הגבינה והיא יצאה נפלאה תודה מתכונים מילדותי

השב לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הפוסט הקודם הפוסט הבא