כמה טוב שבאתי הביתה!

מירי

לפני שבוע, בערך (או בדיוק) בשעה הזו, נחת המטוס שהחזיר אותי ארצה.
לפני הטיול חשבתי שרוב הסיכויים הם שטיול של חודשיים לא יספיק לי, ואני אחזור עם טעם של עוד. טעם של עוד בהחלט יש לי, אבל גם צברתי איתי המון געגועים בטיול הזה, שהיה אחת החוויות הכי יפות ומהנות שחוויתי אי פעם. געגועים לבית שלנו, לחברים, למשפחה והרבה געגועים גם לאפיה ולבישול.

לשמחתי היו לי כמה הזדמנויות לבשל ולאפות במהלך הטיול, כי ישנו בהוסטלים שהיה בהם מטבח ולפעמים גם תנור לא רע בכלל.
בטיול גם התנסיתי לראשונה (וגם לשניה, שלישית ורביעית) באפיה בתנור גז. כן, כן, כזה שבמקום ללחוץ או לסובב מתג כדי להפעיל אותו, מדליקים אש בתחתיתו. ככה זה בארגנטינה, צ'ילה וגם אצל חברים שלי במנהטן (סיימתי את הטיול ב- 10 ימים בניו יורק, אצל סיון, אחת משתי החברות הכי טובות שלי בעולם כולו!).

לפני שנסענו הייתי בטוחה שאעדכן מדי פעם בבלוג על חוויות קולינריות שעוברות עלינו שם, אבל מלאי התמונות היה כ"כ מוגבל (אבי לקח איתו "רק" 8 כרטיסי זכרון של 8 ג'יגה האחד, וסיים אחד בשבוע…), כך שלא הורשיתי "לבזבז" צילומים על אוכל. אבל אל חשש! מנות שאהבתי במיוחד נרשמו בפנקס שהיה צמוד אלי בשביל המטרה הזו בדיוק (טוב נו, וגם בשביל להנציח את זה שאבי כיסח לי את הצורה ב"יניב" רוב הטיול…). אז בהמשך אני אספר לכם על נסיונות מוצלחים יותר ופחות שאני אעשה בשחזור המנות הללו.

לסיכום היתרונות המרכזיים של ארגנטינה מהבחינה הקולינארית: בשר בקר שכמותו מעולם לא טעמתי, מאפים נהדרים ועשויים מצוין גם במקומות שהכי פחות היית מצפה לזה, ריבת חלב – על כל השימושים שהם מעניקים לה, ויין, אלהים, היין! מדהים באיכותו וזול כמו 200 גרם גבינת עזים בארץ, במקרה היקר. למרות שאת צ'ילה אהבנו פחות מארגנטינה (הרבה מאוד פוטנציאל, אבל ללא מימוש כלל ורוב הערים מאוד מוזנחות), את זן ה – Carmenere הצ'יליאני אהבנו יותר מאשר את המלבק הארגנטינאי המסורתי, אבל גם כבודו בהחלט מונח במקומו.
אם אני אזכר בעוד דברים שלא עולים לי באחר הצהריים של שישי עצל זה, אני בהחלט ארגיש חופשי להוסיף כאן 🙂

חג שמח אנשים יקרים, כמה טוב לחזור!

21 תגובות

  • עידית

    10 באפריל 2009 at 18:56

    ברוכה השבה!

  • טל

    10 באפריל 2009 at 21:03

    ברוכה השבה..

  • Drazick

    10 באפריל 2009 at 21:34

    נפלא…
    נראה ממש כמו ניו זילנד, שההסבר לזה הוא אותו קו רוחב.

    חייב ללכת לבקר בדרום אמריקה לכמה חודשים של תיק על הגב.

  • baronm10

    11 באפריל 2009 at 8:16

    ברוכה הבאה
    מחכה לחוויות הקולינריות
    חג שמח (-:

  • bigjack

    11 באפריל 2009 at 10:16

    ברוכה השווה
    תמונות מקסימות.

  • יוסי מלמד

    11 באפריל 2009 at 10:38

    כמה טוב ששבת הביתה..
    אנחנו רעבים!!!

  • יעל

    11 באפריל 2009 at 10:55

    כמה נחמד שחזרת! אהבתי מאוד את התמונות 🙂

  • יובל

    11 באפריל 2009 at 15:09

    ברוכה הבאה!!! יאללה, מחכים למתכונים…

  • אריאלה פיקסלר אלון

    11 באפריל 2009 at 18:25

    בתור ארגנטינאית גאה אני שמחה שנהנית בארץ הקודש (שלי).
    ברוכה השבה .

  • beagle

    11 באפריל 2009 at 20:19

    ברוכה השבה וחג שמח!
    עשית לי חשק עז לטייל 🙂

  • seb

    12 באפריל 2009 at 0:28

    התגעגענו!

  • אימוש5

    12 באפריל 2009 at 2:22

    הי ברוכה השבה!
    מידי פעם ניכנסתי לבלוג לראות אם שבת.
    שמחתי מאוד ונרשמתי
    נהנית מאוד ממתכונייך…

  • דנהל'ה אופה קטנה

    12 באפריל 2009 at 8:24

    הי מירי,
    ברוכה השבה !!!
    איזה כיף שחזרת , היה משעמם בלעדייך …

  • מיכל

    12 באפריל 2009 at 23:41

    ברוכה הבאה.
    טיפ לטיול הבא – יש מכשיר קטן (בגודל טלפון סלולרי) שאליו ניתן להוריד מכרטיס הזיכרון תמונות שצולמו, ולרוקן את הכרטיס המצולם. Poto Digital Foci
    לנו יש אחד כזה שמכיל 80 גיגה. כך אפשר להמשיך ולצלם עוד ועוד ועוד……

  • יוסי

    13 באפריל 2009 at 9:19

    שכחת שני דברים רציניים שם:
    עוגת milhojas (אלף עלים) – שזה נפוליאון עם ריבת חלב!
    והמסעדות האיטלקיות בבואנוס איירס… מטורף. מגישים שם משהו שנקרא "פיינה" שזה מעיין בצק עשוי מחומוס…
    ואגב, איפה הסדר עדיפויות? לי יש מארגנטינה רק תמונות של פרישרוס (מנגליסטים) 🙂

    ברוכה השבה 🙂

  • Nurit – 1 family. friendly. Food.

    13 באפריל 2009 at 19:42

    אוווווווו, שלום שלום שלום.
    תמונות מדהימות. שמחה לשמוע שהיה לכם כל כך כיף.
    התגעגעתי.
    מחכה לתבשילים ומאפים מדהימים…
    נורית
    תקפצי פעם אלינו אם את באיזור סיאטל…
    🙂

  • מירי

    14 באפריל 2009 at 2:25

    יקרים שלי, איזה טוב עשיתם לי על הלב עם התגובות היפות האלה!

    יוסי – ואו, ה – milhojas היה פשוט מדהים! אכלנו אותו פעמיים (רק…) והוא ללא ספק אחד הדברים היותר טעימים שאכלתי, תודה שהזכרת לי אותו! לגבי המסעדות האיטלקיות – הן באמת מעולות לחלוטין, פשוט הרגשתי שזה לא ארגנטינאי מסורתי, לכן לא ציינתי את זה בפוסט. בבואנוס אכלתי את אחת הפיצות היותר טובות, אבל לצערי לא יצא לי לטעום את הפיינה, שעליו כתבת… הרגע מצאתי לי עוד סיבה לחזור 🙂

    נורית יקרה – תודה רבה על קבלת הפנים החמה, וכשאתם מבקרים בארץ, את גם יותר ממוזמנת אלינו! (ת"א)

    ודבר אחרון – אנא סלחו לי שלוקח לי קצת זמן להתאקלם בחזרה ושעוד לא הספקתי להשלים פערים בבלוגים שלכם, אני מגיעה לזה לאט לאט.

  • חנה

    14 באפריל 2009 at 3:38

    ברוכה השבה!
    התגעגענו…
    תודה על התמונות!

  • עינת

    14 באפריל 2009 at 17:24

    ואאווו
    תמונות מהממות. הפינגווינים הפכו בזה הרגע לדסקטופ שלנו…
    שמחה שנהנתם וברוכים השבים (התמונות שלו, כן?)

  • יעל ר.

    15 באפריל 2009 at 1:25

    מצחיק, גם אני חזרתי מארגנטינה-צ'ילה-אנטארקטיקה בערך באותו תאריך.
    אני דווקא התאכזבתי קשות מהמאפים הארגנטינאים ובכלל מהאוכל המקומי למעט הבשר המעולה: הפיצות נראות יותר כמו פאי משודרג, והמאפים המתוקים סובלים מעודף מתיקות ולעתים קצת מרגישים כמו עוגת חנק של סוכר-קמח-סוכר-קמח. איפה הלחם שלהם ואיפה שלנו.
    אבל באי הפסחא יש את המנגו הכי טעים בעולם (:

  • fairy_mi

    15 באפריל 2009 at 16:20

    אילו תמונות מדהימות!
    נראה כמו חופשה בלתי נשכחת
    ברוכה השבה

השב לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הפוסט הקודם הפוסט הבא