לכבוד שובך, ילד..

מירי

כשהשתחררתי מהצבא, בגיל 23 ה"מופלג", זלזלתי מאוד בטיול של אחרי הצבא. סברתי שהוא מנת חלקם של המחפשים את עצמם, ושאני מצאתי, כבר לפני הרבה שנים.
לא זאת בלבד שזה הסתבר לי די מהר כשטות גמורה (המחשבה שמצאתי), מהר מאוד גם מצאתי את עצמי מצטערת קשות על ההחלטה לוותר על הטיול הזה. שהרי מהר מאוד אתה מוצא את עצמך כבול למחויבויות שונות בחיים, שאמנם אתה בחרת בהן בדיעה צלולה ולעתים אף ברצון רב – כמו לימודים, עבודה, ודירה שכורה שאתה אוהב ולא חושב שתמצא לה תחליף, אך עדיין הן (המחויבויות) מהוות גורם המעכב את ההחלטה לעזוב הכל לכמה חודשים ופשוט לטייל.

תערובת החלב, סוכר ומקל הוניל

בגלל זה בסופו של דבר, הצורך לטייל בער בי כל כך חזק, שהחלטתי שאני אתנה את הסכמתי להתחתן עם אבי לכשיציע, בירח דבש שהוא, למעשה, טיול ארוך. בפועל הוא הציע לי מול אנשים רבים מכדי שיהיה לי נעים להציב תנאים במצב הזה. זה, וזה שהתרגשתי מאוד, מנעו בסוף את המחשבה על התנאי או הצבתו בסיטואציה ההיא. אבל הטיול התקיים בסופו של דבר גם ללא הצבת התנאי, כי ככה זה – כשאוהבים, לא צריך להציב תנאים.

לניקוי קליל - מלאו את הסיר מים חמימים מיד אחרי השימוש בקרמל וחכו קצת. העבודה תיעשה מעצמה.

לפני חודש, האח הקטן של אבי, שאימצתי אותו להיות האח גם הקטן שלי, טס לטיול הארוך שלו. כל כך התרגשתי בשבילו, וזה החזיר את אבי ואותי לשנה וחצי קודם לכן, כשאנחנו טסנו. בגלל שאנחנו כל כך נהנינו בטיול שלנו, ההחלטה שלו לחזור אחרי חודש במקום השישה המתוכננים, היכתה אותנו בהלם רגעי. אבל אחרי שהוא שטח בפני את סיבותיו, כבר הבנתי אותו לחלוטין ואישרתי את חזרתו 🙂 . ביקשתי ממנו לבחור את הקינוח לארוחה המשפחתית הראשונה וברוח פרו, המדינה היחידה שבה הספיק לבקר בטיול, הוא בחר בפלאן קרמל.

So flan it was. אני חייבת להודות שזה אחד הקינוחים שהכי זלזלתי באופן הכנתם, מרוב שנראה לי פשוט, והתבדיתי בהחלט. רשימת הרכיבים היא אמנם מאוד קצרה, ורוב הכנתו היא אכן די פשוטה, אבל ההקפדה על הפרטים בתהליך ההכנה, כמו גם זמן האפיה שלו, שרצוי שיהיה מדויק על מנת שהפלאן לא יהיה רך מדי אך גם לא צמיגי, חשובה מאוד. דבר נוסף שלמדתי הוא שמקורו של הפלאן (או קרם קרמל, בשמו השני), הוא דווקא בצרפת, ולא בדרום אמריקה, כפי שהייתי סבורה קודם לכן.
עברתי כמה שעות של סטרס בגלל הקינוח הזה, כי אני מאוד משתדלת לא להוציא לאור קינוחים שלא הכנתי קודם לכן לפחות פעמיים. אז כמובן שדבר ראשון התנצלתי, למקרה שזה לא יצא מדויק. אבל כפית ראשונה שהוטבעה בקרם העדין והרך, מצופה הקרמל הנוזלי (שהוא תמיד פלא בעיני כשאני אוכלת פלאן, שהרי קרמל נוטה בדרך כלל לצד הקשה) וניגוד הטעמים בין הקרמל עז הטעם לבין העדינות של הקרם שהוא עוטף, כבר שכנעה אותי בזה שמדובר בסיפור הצלחה. זה, ותגובות הטועמים מסביב 🙂 אמנם אין פה שום חידוש מרעיש, אבל זה בהחלט מתכון מדויק לפלאן (קרם קרמל) מצוין.

פלאן קרמל / ניל פרי, מתוך הספר The Food I Love
אני הכנתי את הפלאן ב-12 תבניות מאפינס (כל אחת בנפח חצי כוס), ונשאר לי עודף בלילה. המתכון במקור הוא עבור 6 רמקינים (כלי חרסינה אישיים) בנפח כוס (250 מ"ל) כל אחד

רכיבים:
לקרם:

1 ליטר (4 כוסות) חלב
110 גרם (חצי כוס) סוכר
1 מקל וניל
6 חלמוני ביצים
6 ביצים

לקרמל:
220 גרם (1 כוס) סוכר
120 מ"ל (1/2 כוס) מים

הכנה:
1. שמים בסיר את החלב והסוכר. חותכים את מקל הוניל לאורכו בעזרת סכין חדה ולא משוננת. מגרדים באמצעותה את גרגרי הוניל מתוך המקל אל תוך תערובת החלב והסוכר. מכניסים פנימה גם את מקל הוניל הריק מגרגרים.
2. מביאים את התערובת לעיל לרתיחה, מסירים מהאש ומצננים כ-45 דקות.
3. מכינים את הקרמל: שמים את הסוכר והמים בסיר קטן ומערבבים. מחממים על אש בינונית ומביאים לרתיחה עדינה מאוד – ממש בעבוע קל. מנמיכים את האש ומרגע זה והלאה לא מערבבים יותר את התערובת. כעת אנחנו צריכים להשגיח על התערובת המבעבעת קלות במשך פרק זמן לא קטן (משהו כמו 20-30 דקות) עד אשר היא מגיעה לצבע ענברי עמוק. שימו לב שהדרך בין הקרמל המושלם לקרמל שרוף היא קצרה מאוד ולכן השגיחו מקרוב על התערובת והשתמשו באינטואיציה שלכם בנוגע למתי להסיר מהאש (אפשר גם מד-חום סוכר, אבל זה גאדג'ט שאפילו אני לא ראיתי בו צורך עדיין, ויש לי מלבדו כמעט את כל השאר).
4. מסירים מיד את הקרמל מהאש ומוזגים כמויות שוות ממנו לתוך התבניות האישיות שהכנו מבעוד מועד (אין צורך לשמן אותן). מטים כל תבנית ותבנית הצידה ומסובבים, כך שהקרמל יתפזר באופן אחיד ויגיע עד לכדי מחצית מגובה התבנית.
5. ממשיכים להכין את הקרם: מחממים תנור ל-190 מעלות. שמים את החלמונים ואת הביצים השלמות בקערה וטורפים אותם יחדיו קלות. מעל מסננת מוזגים פנימה את תערובת החלב-סוכר-וניל המצוננת, מערבבים יחדיו ומעבירים דרך מסננת פעם נוספת את התערובת כולה.
6. מוזגים את הבלילה לתוך התבניות האישיות המצופות בקרמל.
7. עכשיו תקשיבו טוב: לוקחים תבנית אפיה, מניחים בתחתיתה מגבת מטבח. כן, כן, תיכף גם נשפוך מעליה מים רותחים. מעל מגבת המטבח מניחים את התבניות עם הקרמל והקרם. שופכים לתוך התבנית הגדולה מים חמים או רותחים כך שיגיעו עד למחצית מגובה התבניות האישיות. מכסים את התבנית הגדולה עם נייר אלומיניום.
8. מכניסים לתנור החם ואופים 35-45 דקות, או עד שהקרם מתייצב. שימו לב שאנחנו לא מצפים פה לשינוי צבע (אולי שינוי גוון מינימלי ביותר, וגם זה אולי) ובטח לא לכך שהקרם ממש יתקשה. מחכים רק שהוא יתייצב, כלומר כאשר ניגע בו הוא לא יהיה נוזלי וגם לא רוטט ותהיה לו התנגדות קלה למגענו.
9. מוציאים מהתנור, מצננים ומקררים במקרר ל-3 שעות לפחות או למשך הלילה.
10. מגישים: שופכים מים רותחים לקערה ומניחים את התבנית האישית בקערה למשך 30-60 שניות. מעבירים סכין בדפנות התבנית והופכים אותה במהירות על פיה לתוך צלחת הגשה.

17 תגובות

  • ילד

    24 באוקטובר 2010 at 22:20

    מירי !!! אחותי הגדולה… מה אפשר לומר עלייך ועל הקינוחים שלך !
    עלייך אני לא אתחיל כי זה לא ייגמר אבל על הקינוחים…. פשוט תענוג לחיך !
    מפתיעה כל פעם מחדש…אף פעם לא מאכזבת !!! מדהימה… מחכה לארוחה הבאה שתביאי איתך משהו טעים(כי את פשוטלא מסוגלת לבוא בידיים ריקות)
    אוהב הכי בעולם !!!

  • אורה

    25 באוקטובר 2010 at 8:32

    לצערי גם אני וויתרתי על טיול לחו"ל של אחרי צבא מאותן הסיבות שלך.
    אף פעם לא מאוחר…
    לפלאן מעולם לא התחברתי וכמובן שגם לא עשית!
    התמונות כ"כ יפות ומפתות שממש עושה (לראשונה) חשק לעשות!
    מכניסה לרשימת המועדפים שלי 🙂

  • דנהל'ה אופה קטנה

    25 באוקטובר 2010 at 12:59

    נראה טעים. אבל זה מסוג הקינוחים המלחיצים – למרות זאת ינוסה בקרוב
    סומכת על כל המלצה שלך 🙂
    איזה כיף שחזרת

  • רוני

    25 באוקטובר 2010 at 15:09

    הפלאן נראה מדהים. כמעט שאפשר לטעום ממנו מרוב שהתמונות מקסימות.
    אני שמחה לגלות שאין בפלאן ג'לטין. הייתי בטוחה שכן, משום מה ג'לטין מאוד מרתיע אותי. עשית לי חשק לנסות 🙂

  • יוסי מלמד

    27 באוקטובר 2010 at 7:21

    אני כל כך מאושר לקבל את עדכוני הבלוג שלך שזה לא יאמן.
    פשוט טעים להתחיל ככה את היום 🙂

  • אבי רביבו

    27 באוקטובר 2010 at 13:43

    אני לא אוהב פלאן ומקווה שלא תעשי פלאן יותר לעולם… לפחות לא בבית (:

    הילד יהנה מדברים אחרים (דברים שגם אני אוהב!)

    בכבוד רב,
    בעלך

  • עמיתים לעבודה

    27 באוקטובר 2010 at 13:57

    מירי היקרה,
    במקרה ואת לא מקבלת עידוד בבית תמיד ימצאו מתנדבים בעבודה לאכול את השאריות…
    אנחנו אוהבים הכל!!!
    בכבוד רב,
    העמיתים לעבודה.

  • לאה

    28 באוקטובר 2010 at 12:39

    אני שמחה שחזרת לעדכן- בעקבות כתבה בעיתון הגעתי לאתר שלך (לפני כשנה), ומהאתר שלך, נהייתי מכורה לבלוגים של אוכל…. אז תודה רבה! עכשיו שראיתי הרבה בלוגים, אני באמת יכולה לומר שיש לך בלוג מקסים!! המון מזל טוב, בריאות ונחת.

  • אלינה

    28 באוקטובר 2010 at 14:28

    היי!
    יש לך בלוג מקסים,ואני שמחה שאחרי תקופה של מעברים ממחשב למחשב,הבלוג שלך חזר לרשימת ה"מועדפים" שלי.
    יש לי רק שאלה קטנה:אפשר להכין פלאן שהוא לא על בסיס קרמל(או יותר נכון-טעם קרמל?)
    נניח-לפאן תפוז או פרי אחר?
    תודה!
    אלינה.

  • נעמה פלד

    29 באוקטובר 2010 at 20:12

    שוטטתי ומצאתי אותך. הקרם נראה נהדר והצילומים מרהיבים. אמשיך להציץ.

  • נטלי

    31 באוקטובר 2010 at 10:55

    הצילומים שלך זה יופי אחד גדול. נראה טעים!

  • רן ענתבי

    3 בנובמבר 2010 at 10:55

    אחד הדברים הקשים שעשיתי לעצמי זה לפתוח את הבלוג הזה על הבוקר.
    אפשר להזמין את כל הפוסטים וכוס קפה בצד? 🙂
    לא אה… 🙁

    המתכונים פה פשוט מצטלמים מעולה!

    ציפור קטנה לחשה לי שאת עושה טיול לדראמסאלה להביא משם איזה מתכון מנצח…

    מחכים בקוצר רוח לבאות!

  • סיוי

    4 בנובמבר 2010 at 11:11

    אני גם לא אוהבת פלאן … אבל שלך פשוט נראה כל כך נפלא שאני שוקלת להתחיל לאהוב!!
    איזה כיף שחזרת , נהנית מהכתיבה ומהצילומים ההורסים…
    סיון

  • idan

    26 בנובמבר 2010 at 1:38

    גדלתי על פלאן- כמובן בתוספת של רבת חלב, אילנה מניםיון אפשר במקום להרתיח חלב עם מקל וניל אפשר עם קליפת הדרים או עם קפה נמס

    מירי טוב שאת פה ממש היית חסרה

  • גליה

    12 בדצמבר 2010 at 18:14

    הי,
    איזה כיף של אתר. גיליתי אותו מזמן לטירמיסו (שמנצחת כל פעם) ועכשיו פתאום נזכרתי שוב. שאלה תפעולית – אם את עובדת עם תבנית מאפינס איך את מטה אותה לציפוי הכרמל (אחרי כל מזיגה?) ואיך מוציאים את הפלאנים אמוכנים מהתבנית. ואם כבר האם אפשר תבניצ סיליקון?
    תודה מראש,
    גליה

  • יעל ר.

    16 בפברואר 2011 at 15:39

    דווקא נדמה לי שאם עושים את ה"טיול-אחרי-צבא" כמה שנים מאוחר יותר נהנים ממנו יותר מאשר בגיל 20. כך זה לפחות היה אצלי. מנגד, עשיתי כבר 4 כאלו (כולל אחד שבאמת היה אחרי הצבא). בכל מקרה – לעולם לא מאוחר מדי, וכיף לראות בין התרמילאים גם הורים עם ילדיהם הקטנים ואפילו בני גיל הזהב.

    (והפלאן נראה כל כך מפתה…)

  • אפרת

    30 בדצמבר 2011 at 11:06

    אמנם זה פוסט ותיק, אבל בכל זאת התרגשתי, גם מכתיבתך וגם מהתמונות היפהפיות…

השב לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הפוסט הקודם הפוסט הבא