אירועים משמחים

מירי

בתור בלוגרית אוכל, אני מוזמנת תכופות לכל מיני אירועים הקשורים באוכל, ישירות או בעקיפין. בחלק גדול מהם אני באמת רוצה להשתתף, אך בעיקר מפאת חוסר התאמה לו"זית (רובם נערכים במהלך היום, ואני אישה עובדת בדרך כלל (כרגע לא, ראו עדכון למטה)) מעולם לא יצא לי באמת להיות באף אירוע מאלה.

אבל הפעם, כשקיבלתי הזמנה לאירוע שווה במיוחד ביוזמת ובהפקת מותג הבשר "אדום אדום", ביקשתי מאבי שייקח חצי יום חופש ויבלה עם איתי-תי, כדי שאני אוכל להתפנות ולהשתתף באירוע הבלוגרים המדובר. ומה היה כל כך שווה, אתם שואלים? קודם כל הוא נערך לכבוד השקת קו מוצרי בשר טלה של המותג, ולכן זה התחיל בסדנת בישול בשר טלה בהנחיית השף אבי שטייניץ, המשיך בארוחת צהריים ולקינוח נערכה סדנת צילום וסטיילינג של מזון בהנחיית דניה ויינר ודיאנה לינדר.

בפועל, לצערי הרב, הצלחתי להגיע רק לחלק האחרון (סדנת הצילום והסטיילינג). כל האירוע נערך בחלל קסום בנווה צדק היפה, ביום חורפי-סטייל-ישראל שזה בעצם יום-תחילת-סתיו-אירופאי, כך שמרגע ההגעה ועד רגע הכניסה חזרה לאוטו, הייתה לי חוויה חו"לית לחלוטין. בחלק גדול מהסדנא עברנו על צילומי מזון יפהפיים ומפתים ממקורות שונים, ודיברנו על המרכיבים שלהם. דיברנו הרבה על תאורה – שעדיף מאוד שהיא תהיה טבעית (אור יום) ולא ישירה על המוצרים – אור אחורי או מהצד יחמיאו ויתאימו לרוב מוצרי המזון. דיברנו על בחירת כלי אוכל וצבעי רקע נכונים, על סידור המנה בצלחת ועל האוירה הכללית שאנחנו רוצים להעביר בצילום שלנו.

דיברנו על כך שכל בלוג אוכל צריך למצוא את הייחודיות שלו וללכת עם זה. שיהיה לו קו מנחה שאפשר יהיה לזהות בכל פוסט ופוסט. זה לא פשוט, במיוחד בימינו עמוסי בלוגי האוכל, ובעוד שבלוגים חדשים נפתחים מדי יום ביומו, אבל זה בהחלט אפשרי.
סיימנו בחלק מעשי שבו דניה ודיאנה העמידו לצילום את אחת המנות שהוכנו בסדנא עם אבי שטייניץ, בנו את התפאורה מסביב, העמידו מצלמה על חצובה והדגימו צילום המנה מזויות שונות.

כשהתחלתי לכתוב את בלוג האוכל (האנגלי) שלי, בשלהי ינואר 2008, בעיקר הפתיעה אותי מידת ההשקעה בצילומים ובסטיילינג. קראתי כתבות "101" שונות על צילום אוכל באדיבות בלוגרי אוכל ותיקים מחו"ל והדהימה אותי כמות האקססוריז שיש ברשותם (צלחות, סכו"ם, קערות, מפיות, אביזרים משלימי אווירה, רקעי צילום). בימינו יש לי ארגז כזה משל עצמי, שהולך ותופח מדי תקופה. וכמובן שבסיום הסדנא, שהייתה קרובה לשמח למתחם סוזן דלל, לא התאפקתי ופינקתי את עצמי בכמה אביזרי סטיילינג משובחים, באדיבות "חפצים". דניה ודיאנה המליצו גם על שוק הפשפשים כמקום נהדר למציאת אביזרים לצילום אוכל במחירים נוחים יותר לכיס מאשר החנות המצוינת מעלה..

בעקבות הסדנא הזו, תיאבוני לאירועים מעין אלו נפתח ללא ספק, ואני מקווה שאוכל להששתף בעוד כאלו בעתיד. זה יקרה בעיקר אם הם ייערכו בשעות הערב 🙂
זו הייתה לי גם הפעם הראשונה שבה פגשתי שני בלוגרי אוכל שעד כה הכרתי וירטואלית בלבד, אריאלה פיקסלר אלון וטל סורסקי, והמפגש איתם היה מהנה עד מאוד!

ועכשיו לעדכון בנוגע לאיתי: השתחררנו בשעה טובה מבית החולים באמצע דצמבר. לאחר מחשבות רבות החלטתי לקחת פסק זמן מהעבודה, לעבור איתו את החורף ביחד בבית וללוות באופן צמוד את תהליך ההחלמה שלו. כרגע מצבו הרבה יותר טוב, הסכנה שהייתה חלפה ברובה. צפויים עוד חודשי החלמה ארוכים לפנינו, אבל העתיד נראה יותר טוב עכשיו. תודה מעומק הלב לכל אלה מכם (הרבים מאוד, יש לציין) שהקדישו את הזמן וכתבו לנו מלים מחממות לב ומרגשות עד מאוד, שהביאו אותי לדמעות לא פעם. תודה!

24 תגובות

  • ליפסטיק

    28 בינואר 2011 at 7:38

    אל תפלי למלכודת אוכלי החינם. בבקשה אל תפלי.

    אני אוהבת את הבלוג שלך ומאד שימח את ליבי לראות פוסט סופ סוף. ואני כל כך שמחה לשמוע שאיתי מרגיש יותר טוב. ברוכה החוזרת.

    סבב ארוחות החינם הוא הדבר המאוס ביותר בבלוגוספירה העברית. אין בן טעם, אין גבולות, אין תוכן ובעיקר אין לו קוראים. כל בלוג שמתחיל במילה 'הוזמנתי' אוטומטית יורד לי מהרידר. אין לי זמן לקרוא את הבולשיט. ואני לא יחידה.

    אז יקירתי. בגלל הערכתי אליך רק כרטיס צהוב עכשיו (:

  • איה ו.

    28 בינואר 2011 at 7:39

    תמונה שווה אלף מילים.
    איזה ממוש איתי !
    תרגישו טוב, תתחזקו ותגדלו
    הוא כל כך מתוק!

  • וויני

    28 בינואר 2011 at 8:24

    הבשורה המשמחת בפוסט שלך היא על איתי!
    בעז"ה שתמשיכו במסלול ההחלמה. רק בשורות טובות!

    כל השאר אני מסכימה עם קודמתי. ממש ממש לא אוהבת את "ארוחות החינם" האלו.
    סה"כ זאת פרסומת סמוייה שהיא בכלל לא סמוייה וזה הדבר הכי מאוס בממלכת הבלוגים ומבחינתי מוריד מאד מערכם (וחבל!)

    אבל שוב – רק בשורות טובות בכל הקשור לבן שלך! 🙂

  • טל

    28 בינואר 2011 at 8:32

    היה באמת מפגש כפי וכיף להכיר את הפנים מאחורי השם והבלוג. איתי-תי נראה חמוד אמיתי.
    הרבה בריאות ושתעברו את החורף בשלום.

  • מירי

    28 בינואר 2011 at 8:44

    חברים יקרים, אל דאגה! הבלוג לא יהפוך עכשיו לבמת פרסום לכל מיני אירועים מהסוג הזה, זו לא מטרתו. אני הרי לא מסכימה בשום פנים ואופן לפרסם פה פרסומים ומודעות בשום אופן, על אף הפניות הבלתי נגמרות בנושא. בעיני הבלוג הזה הוא מקום ביתי וחמים שקשור לאוכל ולאהבה לאוכל ואין בו מקום לפרסום.
    זה אירוע ראשון מהסוג הזה שהלכתי אליו וגם ראיתי בו ערך לקוראים שלי (קצת טיפים בנושא צילום), וחשבתי שיהיה נחמד לשתף. בקיצור – אל חשש 🙂 ובקרוב – פוסט אמיתי עם "בשר", או במקרה שלנו – סוכר 🙂

  • רחלי מאור

    28 בינואר 2011 at 11:11

    מירי איזה כיף שחזרת.

    והכי משמח שאיתי מרגיש טוב , רק בשורות טובות.
    מחכה למתכונים השווים שלך.

    רחלי

  • אודי ארצי

    28 בינואר 2011 at 13:43

    מסכים לכל מילה על אוכלי החינם. זה הפך לדבר הכי מגעיל לאחרונה.

  • הדס

    28 בינואר 2011 at 14:39

    מסכימה עם ליפסטיק אבל לאו דווקא באופן גורף
    אני אשמח להמלצות אמיתיות גם אם המוצרים ניתנו לנסיון..
    אבל זה נכון שיש בלוגרים שהסרתי מהפייסבוק שלי בגלל שזה ברור שהם לא זזים ללא חסות וזה ניצול ציני של קהל אוהד
    החלמה מהירה ובהצלחה

  • אלפי

    28 בינואר 2011 at 16:37

    טוב לשמוע על הבשורות הטובות בנוגע לאיתי.

    חזקו ואימצו ומקווה שתעברו את החורף ואת כל מה שאחריו, בשלום.

    מאחלת לאיתי ולכם הרבה בריאות!!!

  • טל

    28 בינואר 2011 at 17:45

    אם אפשר הארה לכל מי שרואה ארוחת חינם ומדיר רגליו מהבלוג.
    אני מסכים שיש קבוצת בלוגרים שגם אם יזמינו אותם לארוחת חינם במזנון של רכבת ישראל, הם ילכו ויכתבו פוסטים מעוררי השראה והילולים על האוכל.
    תפרידו בבקשה בין אירוע יח"ץ של מסעדות, שם אני מסכים לביקורת שלכם, לבין אירועים של השקות של חומרי גלם חדשים שכן יש להם ערך מוסף לקוראי הבלוג.
    אם חברה X משיקה חומר גלם חדש (ואני לא מדבר על סבון כלים…) אז זה בהחלט תוכן ראוי.

    טל.
    http://www.tals-cooking.com

  • קרן

    29 בינואר 2011 at 8:50

    כל כך חיכיתי לפוסט הזה…
    הכוונה כמובן לעדכון על איתי המתוק שלכם.
    מאחלת לכם הרבה בריאות ורק טוב!
    חורף בריא וחמים 🙂

  • Tali

    29 בינואר 2011 at 9:39

    אני מה"קוראות" לא מה"כותבות", אבל רציתי לכתוב מילות עידוד אחרי הפוסט הקודם (סופגניה חולה)אך הפוסט היה סגור לתגובות. אבל מה שבאמת חשוב, שאיתי נראה נפלא ואני מאחלת לכם רק בריאות ושימשיך ככה.
    ולך, יישר כח על בלוג נפלא, שמחתי לראות שחזרת
    🙂

  • מאיה

    29 בינואר 2011 at 15:16

    רק בריאות!!!

  • אריאלה פיקסלר אלון

    29 בינואר 2011 at 16:53

    מירוש היפה .
    היה לי לעונג להכירך סוף סוף.
    אני כל כך אוהבת לקרוא אותך ולהכין את מה שאת מעלה ואמרתי לך שבעיניי את כישרון אמיתי .
    אני מודה למארגני המפגש על המפגש אתך, זה כבר היה שווה את הכל, את באמת מקסימה כמו שחשבתי.
    לגבי מה שהחבר'ה כאן כתבו- אני מסכימה עם חלק מהדברים לחלוטין לא עם הכל, ולא בגורף.
    אין כל פסול בשיתוף וחוות דעת אמיתית, כל עוד היא באמת הבעת דעה אישית ולא ציטוט יחצני שמהווה קופי פייסט של הקומוניקט.
    כשמדובר באמת בארוחות חינם זה לא לעניין. אני כבר לא נענית לכל אותן עשרות הזמנות שאני מקבלת בכל יום מחדש ולא חשוב כמה יוקרתית המסעדה או השף המתארח, זה כבר לא עושה לי את זה. אם ארצה ללכת למסעדה- אלך ואשלם ואם יבוא לי אכתוב ואם לא אז לגמרי לא , אבל כמו שטל אמר- כשמדובר בחומר גלם או בשרות שיכול להיות רלוונטי לעוד קוראים אז אני סופר בעד ושיקפצו לי כל יפי הנפש למיניהם.
    הבעיה היא שיש באמת בלוגרים שהפכו את ההזמנות האלו למשהו אחר וזול . יחד עם זאת הכל מתחיל ונגמר במי כותב מה והדגש הוא על ה'מי' כמובן…
    אני אשמח לפגוש אותך גם בהמשך וזה לא חייב להיות במסגרת אירוע יח"צני כזה או אחר…
    איתי בובון אמיתי ודומה לך לאללה. אני שמחה שהוא יותר בסדר עכשיו ואינשאללה שיהיה בסדר תמיד. מחבקת אותך ומחכה לשמוע ממך.
    נשיקות
    אריאלה

  • שני

    29 בינואר 2011 at 21:01

    … ויש לציין שהתמונות שלך בבלוג תמיד מקסימות מקסימות !

  • רותי

    29 בינואר 2011 at 22:34

    שמחה לשמוע שהקטנצ'יק מבריא, ומאחלת לכם החלמה מלאה ומהירה!

  • חגית

    30 בינואר 2011 at 22:23

    הי מירי, למרות שאני לא מכירה אותך הפוסט הקודם הדיר שינה מעיני. אולי כי גם לי יש ילד קטן ולשמוע על ילדים חולים זה תמיד מעציב. גם אני חיכיתי וחיכיתי לשמוע שאיתי מבריא ואכן היה כיף גדול לקרוא את הפוסט הנוכחי. אז שתמיד תהיו בריאים ושתמשיכי לאפות ולכתוב עוד המון פוסטים מתוקים מתוקים !!!

  • גלי

    1 בפברואר 2011 at 9:08

    בשורות משמחות!
    יש סיכוי למתכון של הדבר המגרה הזה בתמונות?!

  • מירי

    1 בפברואר 2011 at 21:46

    למירי היקרה שלום!!!!!!!!!
    את לא מכירה אותי אבל אני ממש אוהבת את הבלוג שלך,
    כאשר קראתי שבנך חולה שיהיה בריא כ"כ כאב לי.
    אני מורה במקצועי בב"ס דתי וכל בקר התפללנו לשלמו של איתי , ומידי פעם נכנסתי לבקר בבלוג ונחמץ ליבי שאת לא פה.
    היום פתחתי את הבלוג ומד שמחתי לקרוא שבנך מחלים. המון בריאות
    ומחכה למתכונים המאלפים שלך…

  • פלדרית

    4 בפברואר 2011 at 17:04

    מירוש, איזה כיף לשמוע ולראות (בתמונה) שאיתיצ'וק מרגיש הרבה יותר טוב.
    כל הכבוד על החלטתך לבלות עמו את החורף ולסייע לו בהחלמה, מחקרים רבים- את בטח יודעת- מראים שחום ואהבה של ההורים עוזרים לקטנים בהחלמה שלהם.

    אנחנו היינו עם תמרי התינוקת שבוע בבית חולים, וזה היה פשוט נורא, קשה דרמטי ומורט עצבים, אני רק יכולה לדמיין מה אתם הרגשתם.
    עכשיו אנחנו כבר שבוע בבית, אגב זה היה שבוע עם הגדולה חולה, ואחכ עוד שבוע עם הקטנה בבית חולים, כעת אנחנו מתאוששים 🙂
    ונכנסתי לבלוג לבחור עוגה לשבת… אכן סימן להתאוששות, נכון?

    נשיקות חמות וחיבוקים

    רעות

  • יערה

    28 בפברואר 2011 at 20:23

    תהיו בריאים -התמונה מאלפת!

  • ענבל

    6 במאי 2011 at 19:54

    אני מאוד אוהבת את האתר שלך וחייבת לציין שכל פעם שאני רואה את התמונות של איתי אני מציינת לעצמי בלב שהוא פשוט יפהיפה טפו,טפו,טפו שתמיד יהיה בריא.

  • שירי

    28 ביוני 2011 at 11:34

    משמח לראות שחזרת ושאיתי מרגיש יותר טוב:)

  • בר מצווה בכותל

    22 ביולי 2012 at 21:26

    אתר מדהים מהמם הרבה ידע ונראה טוב לעין תמונות ליגת האל

התגובה לפוסט

האימייל לא יוצג באתר.

הפוסט הקודם הפוסט הבא