אהלן!
אני מירי, בת 28 29  30 31 32, גרה בתל-אביב רמת השרון רעננה כפר-סבא עם אהוב ליבי הגדול, אבי, ועם שני אהובי ליבי הקטנים , איתי וסתיו.

אבי ואני בוולטרה, איטליה

אבי ואני בוולטרה, איטליה

האהבה לאוכל
אני מהנדסת תוכנה בימים, וחולמת להיות קונדיטורית מקצועית ברוב הזמן הפנוי שלי.
אהבתי לאוכל התחילה בשלב מאוד מוקדם בחיי, כשביליתי זמן רב עם סבתא במטבח שלה, מריחה כל מאכל ומאכל שהיא הייתה מכינה, ועוזרת לפעמים במה שהייתי יכולה.
אצל משפחות רומניות (אבל לא רק) אוכל תופס מקום מאוד מרכזי, גם מבחינת אכילתו וגם מבחינת הבישול שלו. סבתא שלי בילתה חלק ניכר מהזמן שלה במטבח, מכינה ורוקחת כל כך הרבה סוגי מאכלים טעימים, מארחת חברות, ולמעשה המטבח היה המקום המרכזי בבית – מקום כל ההתרחשויות החשובות.

האהבה לבישול (אבל במיוחד לאפיה)
עם זאת, לקח קצת זמן עד שחוץ מלאהוב לאכול את האוכל, התחלתי לאהוב גם להכין אותו.
בינואר 2007 הייתי בחופשת מחלה ארוכה בבית, ובמהלכה התחלתי לקרוא המון על אוכל באינטרנט. זה התחיל מפורום המתכונים הנפלא של תפוז, שאני חברה בו עד היום, המשיך בבלוגי אוכל מהארץ ומהעולם, והסתיים בכך שבכל ערב כשאבי היה חוזר מהעבודה, הייתה מחכה לו עוגה אחרת על השיש. אז לראשונה נדבקתי בחיידק האפיה, שתודה לאל לא עזב אותי עד היום.
אני גם מבשלת, ויהיו פוסטים בבלוג הזה של אוכל אמיתי (לא שחלילה קינוחים הם לא אוכל אמיתי 😉 ). אני בן אדם של מדעים מאוד מדויקים, וזו עוד סיבה לחיבור הכ"כ רציני שלי לאפיה, אבל מצד שני רואה את הפן המאוד משחרר של היכולת לאלתר בבישול וממש לקחת מתכון ולהפוך אותו על-פיו, ושייצא מעולה.

הגיע הזמן לקצת עברית!
עם הזמן, ראיתי שמלבד להכין את האוכל, אני מאוד אוהבת גם לצלם אותו. העובדה הזו, יחד עם בלוגי האוכל המאוד מגרים שהייתי קוראת בקביעות, גרמו לי להחליט להתחיל לכתוב בלוג אוכל משלי. בינואר 2008 הבייבי עלה לאויר, הפוסטים נכתבו באנגלית ומתכונים ניתנו גם באנגלית וגם בעברית. קוראים רבים ביקשו שאני אכתוב את הפוסטים גם בעברית, לקח לי קצת זמן להחליט באיזה פורמט לעשות את זה, כי הקפיצה משמאל לימין לימין לשמאל בבלוג אחד יכולה להפריע מאוד בעין – ובסופו של דבר החלטתי לפתוח את הבלוג התאום הצבר שלו. והרי הוא לפניכם!
רק את השם השארתי באנגלית כי בואו נודה באמת, "מקום לקינוח" לא נשמע כזה אטרקטיבי, אבל נתפשר על זה, נכון?

אתם הצלחתם פעם לסרב לעוגה? אני לא :)

אתם הצלחתם פעם לסרב לעוגה? אני לא :)

כמה מלים על הצילום בבלוג ובכלל
כל התמונות בבלוג מצולמות על-ידי.
אני מצלמת עם Nikon D-700 D-300, לרוב עם עדשת מאקרו 70 מ"מ של Sigma אחת משתי עדשות – 35 מ"מ או 50 מ"מ של ניקון. לאחרונה אבי קנה Fujifilm X-100, מצלמה קטנה עם יכולות גדולות, ואני ערקתי אליה, כך מסתמן.
זה גם המקום להודות לאבי, שלימד אותי את כל מה שאני יודעת על צילום (ויש לי עוד דרך ארוכה לעבור עד שאני אצלם תמונות מדהימות ברמה שלו). אבי היה צלם מקצועי לפני שהפך למהנדס תוכנה, וכיום הצילום נשאר בגדר תחביב רציני שלו. אתם מוזמנים להציץ בכמה מהתמונות המקסימות שהוא צילם בבלוג הצילום שלו.
עוד תודה לאבי על זה שהוא גואל את תמונות הערב שלי מבינוניות תאורתית. אני קצת עצלה בכל הנוגע להשקעה בתאורה, ובכלל מעדיפה אור יום טבעי תמיד, אבל אם כבר יוצא לי לצלם בערב, אבי תמיד מגיח ברגע הנכון ומעמיד לי את הציוד הנדרש (מטריות, פלאשים, רקלפקטורים ושאר ירקות). תודה, בובי לו! בלעדיך התמונות שאני מצלמת בערב היו נראות כמו blur שלם של צהבהבות עם עומק שדה מיניאטורי…
ולסיום, מה הטיפ הכי חשוב בצילום אוכל בעיני? תאורה, תאורה, תאורה! תאורה טבעית, כזו רכה של שעות אחר הצהריים היא האידאלית ליצירת צילומי אוכל מפתים. היזהרו משמש ישירה על המוצרים שלכם, תאורה כזו דווקא מאוד לא מחמיאה בתמונות (שימו את עצמכם במקום האוכל שאתם מצלמים, אתם הייתם יוצאים טוב כשאתם ב-90 אחוז מהזמן מנסים לשווא לא להיות מסונוורים מהשמש?! 🙂 ).

למה יש פה כל כך הרבה מחיקות?
אני כותבת בלוג כבר כמה שנים טובות (התחלתי באנגלית, המשכתי בתחזוקה שני בלוגים – אחד בכל שפה, נשברתי מזה ונשארתי רק עם האח הצעיר, העברי) והרבה דברים משתנים במהלך הזמן  – הגיל שלי, האנשים בחיי (כמה מבורך, שרק יתווספו עוד, אמן!), ציוד הצילום שלנו. אז כדי שתהיו מעודכנים לאורך התקופות, השארתי גם את ההסטוריה. עד שזה ייראה לי טיוטתי מדי וארד מזה. אבל בינתיים הם עוד כאן.